טיפול בדיכאון

פרופ’ צבי זמישלני, מנהל בית החולים גהה, העריך בכתבה בשם “הדיכאון – מחלת המאה”, שכ- 20-30% מכלל האוכלוסייה המערבית סובלים מדיכאון, נתון שלדבריו הולך ועולה בהתמדה.
הגדרה: מצב נפשי מתמשך של ירידה במצב הרוח, עצבות ואיבוד הנאה, אשר מגיע לרמה המשבשת את התפקוד היומיומי, גורם סבל ופגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בתפקוד חשוב אחר. מלבד עצב, מדווים על ייאוש, תחושת ריקנות ואיבוד עניין בדברים שריגשו והסבו הנאה בעבר (תחביבים, חיי חברה וזוגיות, מזון וכו’). ירידה בריכוז ובקשב, ירידה בתחושת הערך ובביטחון העצמי, חשיבה שלילית ופסימית עד מחשבות אובדניות, עצבנות וחוסר שקט, הפרעות תיאבון (הגברה או הפחתה), הפרעות שינה וכדומה.
אין מדובר על תחושת דכדוך זמנית, שמהווה חלק נורמאלי וטבעי מחיינו, בפרט כאשר קשורות באופן ישיר לאירועים לא נעימים. אלא על תחושות החורגות מכל פרופורציה של סיבה או גורם חיצוני, כמו בדיכאון קליני.
depression and happiness
הטווח של – “הפרעות במצב הרוח”, רחב מאוד ונע בין הפרעה קלה וחולפת לבין הפרעה ממושכת וקשה, ניתן לחלק את האפיונים שלהם לפי קבוצות גיל ומין:
דיכאון בקרב ילדים:
עד לפני כ- 15 שנה היה נהוג לחשוב שילדים לא יכולים לסבול מדיכאון, כיום מעריכים את שכיחות הדיכאון בכ- 2% בגיל זה. ביטויי הדיכאון בגיל זה יכולים להתבטא בשינויים בתאבון ובמשקל, שינויי התנהגות מהסתגרות לתוקפנות ובכי, העדר מרץ והימנעות מפעילויות כולל סירוב ללכת לגן/ בית הספר, פעילויות חברתיות, העמדת
פני חולה…
* קיים קושי להבדיל בין דיכאון לבין ממשברים זמניים הפוקדים את הילד בגילאים אלו.

דיכאון בקרב מתבגרים:
מחקרים בארה”ב הראו כי למעלה מ-20% מהמתבגרים, סובלים מבעיות רגשיות כלשהן וכשליש מהם סובלים מדיכאון בשלב כלשהו של התבגרותם. גיל ההתבגרות היא תקופה שבה חלים שינויים רבים מבחינה גופנית, נפשית וחברתית והמתבגר הנתון ללחצים רבים יכול להיקלע למצוקה, היכולה להתבטא בדיכאונות ואף להרחיק למחשבות ואף לניסיונות אובדניים.
* קיים קושי לזהות את תסמיני הדיכאון במתבגרים על רקע גיל ההתבגרות, המאופיין באופן טבעי בשינויים ובמשברים רבים, בחוסר איזון, נטייה לדרמטיזציה, ראיית העולם ב”שחור ולבן”, תהליכים של גיבוש הזהות העצמית תוך מרד בהורים ובמסגרות ובדיקת גבולות. העובדה שלא פעם המתבגר מסתגר ולא חולק את מחשבותיו… לא מקילה על האבחון.
אם כן מהם הסימנים? מעבר לתסמינים שפורטו… יתכנו הפרעות שינה, עיסוק בתכנים של עצב או מוות דרך מוזיקה, כתיבה, לבוש וכו’. חוסר תאבון ועניין, התכנסות… אחד המדדים החשובים הוא ירידה דרמטית בציונים ובמוטיבציה לפעילויות חברתיות. במצבים קיצוניים יכולות להתלוות הפרעות אכילה, שימוש באלכוהול ובסמים.

דיכאון בקרב נשים:
תופעת הדיכאון נפוצה בקרב נשים בשיעור כפול מזה של הגברים. מעבר לדיכאון ה”סטנדרטי” כ 10-20% מהן סובלות מדיכאון לאחר לידה. ככול הנראה לשינויים ההורמונלים יש חלק גדול בהשפעה על מצבי הרוח ותופעת הדיכאון, בפרט סביב המחזור החודשי, הריון, הפלות, סביב הלידה וגיל המעבר. שילוב של קריירה, ניהול משק בית וטיפול בילדים מהווים גורמי לחץ לא פשוטים, המוחרפים במקרים של משפחה חד הורית או תוספת טיפול בהורים מבוגרים.
* מחקר שפורסם לאחרונה הוכיח את הקשר בין ההורמונים לבין מצב רגשי.

דיכאון בקרב גברים:
וינסטון צ’רצ’יל היה מכנה ביומנו ימים של דיכאון בשם שם הקוד “הכלב השחור”. צ’רצ’יל הוא לא היחידי, למרות ששיעור הדיכאונות בקרב גברים נמוך מאשר אצל הנשים הרי שעדיין מדובר בתופעה נפוצה ביותר. נהוג לומר ש”במחלת הדיכאון רק חצי מהסובלים מאובחנים, מהם רק חצי מקבלים טיפול, ומהם רק חצי מקבלים טיפול נכון”. אצל הגברים האחוזים נמוכים אף מאלה, הסיבה העיקרית היא שהם פחות פתוחים לדבר על הנושא, פחות פונים לקבל עזרה ותמיכה ומפה ששיעורי האבחון והטיפול נמוכים יותר. מעבר לתסמינים שפורטו, ניתן לראות נטייה להתמכרויות, כולל לעבודה, עצבנות, סף סבלנות נמוך או התכנסות פנימה, ירידה במעורבות החברתית, איבוד עניין והנאה כולל ביחסי אישות, חוסר אנרגיה, תחושת אשמה, בושה, כישלון וכו’.

דיכאון בגיל המבוגר:
לא תמיד הדיכאון בגיל המבוגר נובע מהגיל עצמו אלא ממחלות או הגבלות המתלוות אליו, כמו כן צריך לשלול דיכאון המהווה תופעת לוואי של תרופות… או פשוט מבדידות. התפיסה שדיכאון היא חלק בלתי נמנע מהגיל המבוגר מטעה וגורמות לנטייה, אצל חלק מהרופאים, להשלים עם קיום רמת דיכאון מסוים בקשישים.

למה הומאופתיה?
כי להומאופתי יש מענה למחלת הדיכאון, הטיפול משפר מאוד את המצב הנפשי- רגשי של האדם, מאושש
ומחזק אותו, מחזיר את האופטימיות, השמחה, את הכוח לשנות ומחזיר לחיים מאוזנים וטובים.

אימרה ידועה:
“ברפואה אם בדיקות המעבדה תקינות, הרנטגן תקין ואין חריגה מהגדרות פסיכיאטריות – אתה נחשב בריא”. בעולם ההומאופתיה – גם אי שביעות רצון מתמדת, חוסר שמחה, קושי ליהנות מדברים, ביקורת ושיפוטיות נוקשה, חוסר ביטחון, קושי ביצירת אינטימיות ואהבה, אי קבלה עצמית וכו’ – מהווים פגיעה באיכות החיים וסיבה מספקת לקבל טיפול. מנסיוני- טיפלתי בהצלחה באנשים הסובלים מטווח “הפרעות מצבי רוח” כולל דיכאונות הנמשכים שנים. הם נפרדו לשלום מתרופות כימיות שתיחזקו באופן מלאכותי את מצב רוחם במחיר של תופעות לוואי לא מבוטלות.

ההומאופתיה – שיטת טיפול יעילה וטבעית, ללא שימוש בחומרים כימיים, ללא תופעות לוואי או סכנת התמכרות. הטיפול ההומאופתי- הוא עדין ובטוח, מתאים לכל גיל מתינוקות עד לזקנה, לנשים בהיריון ונשים מניקות. הטיפול ההומאופתי- יכול להינתן במקביל לטיפולים תרופתיים כמו נוגדי דיכאון (פרוזק, סרוקסט, ציפרלקס ודומיהם), טיפולים פסיכולוגים ואחרים. מניסיוני, עם התקדמות הטיפול והתחזקות המטופל, עולה הרצון לרדת במינון התרופות. כאשר הורדת המינון נעשת באופן הדרגתי ואחראי (תוך שיתוף גורמים מקצועיים נוספים במידת הצורך) עד להפסקתן.