טיפול בדלקות אוזניים

דר’ הצילו – דלקות אוזניים בתינוקות וילדים.
דר’ בועז רון מגיע לעשות סדר.  

דלקות אוזניים נפוצות מאוד בעיקר בעונת ההצטננויות, בעוד ש 75% מהילדים יסבלו לפחות פעם אחת מדלקת אוזניים, שליש מהילדים יסבלו מדלקות אוזניים חוזרות ונשנות. בעוד שהצטברות של נוזלים כרוכה בפגיעה בשמיעה ואף עיכוב התפתחות הדיבור,   הדלקת באוזן כרוכה בכאב עז, לעיתים הופעת חום ועל פי מחקרים בנטילה חוזרת של אנטיביוטיקה (סיבה מספר 1 לאנטיביוטיקה לילדים) שבחלקה הגדול ניתן למניעה.

האם ידעת?

  • דלקות באוזן תיכונה מופיעות בשכיחות גבוהה יותר בבנים מאשר בבנות.
  • רוב הדלקות יופיעו בין גיל חצי שנה לשנתיים. מעבר לשנתיים השכיחות יורדת וכך גם שיעור הסיבוכים.
  • חלל האוזן התיכונה מלא אויר ומחובר דרך תעלה המכונה “חצוצרה” (תעלה ע”ש אוסטכיאן) ללוע, לשם ניקוז נוזלים והשוואת לחצים.
    * השקד השלישי, הידוע בשם אדנואיד, מתפתח סמוך  לפתח הצינור (בלוע) ומכאן ההשפעה על הצטברות נוזלים ודלקות באוזן התיכונה.
  • גורמי הסיכון לדלקות הם: נטייה אלרגית, שתיה מבקבוק במצב שכיבה וכמובן סיפור משפחתי.

                        איך האוזן בנויה?

האוזן מחולקת לשלושה חללים:
אוזן חיצונית - כוללת את האפרכסת ואת תעלת השמע  עד עור התוף.
• אוזן תיכונה - החלל שמאחורי עור התוף. חלל עם אויר שבתוכו ממוקמות שלושת עצמות השמע (משמשות כמגבר לתנודות הקול).
* תעלת ניקוז (“החצוצרה”) מחברת בין חלל זה ללוע.
• אוזן פנימית - בה ממוקמים חיישנים הממירים את גלי הקול למסרים עצביים שיעברו למוח ושם יתורגמו לקולות וצלילים בעלי משמעות. וכן מכילה את איבר שיווי המשקל.

הסבר: חלל האוזן התיכונה חייב להיות מלא באוויר כדי שגלי הקול יעברו דרכו, לשם כך קיימת תעלה מיוחדת (“החצוצרה”) שמנקזת את עודפי הנוזלים ישירות ללוע. במקרה של הצרות/ חסימה בתעלה, נוזלים מצטברים באוזן התיכונה. ההצטברות פוגעת בשמיעה (מעבר הקול בנוזל הוא חלש פי 7), יכולה להשפיע על התפתחות הדיבור והתקשורת, ולהוות מצא להתפתחות חיידקים ודלקת…  והחגיגה מתחילה.
* תפקיד נוסף של אותה התעלה הוא להשוות ריכוזים בין האוזן התיכונה לבין האוויר החיצוני, כפי שמתבקש בשינויי לחץ חיצוני בעלייה או ירידה בגובה.

מהי דלקת אוזניים?

התסריט הנפוץ: הצטננות (לרוב ע”י וירוס) או על רקע אלרגיה גורמת להתנפחות הריריות + הגדלת בלוטות הלימפה = גורמים ללחץ על תעלת הניקוז ללוע (החצוצרה) עד לחסימת החלל שלה = הצטברות נוזלים באוזן התיכונה = תנאים אידיאליים להתפתחות וירוסים או חיידקים =  דלקת.
התסריט מתפתח לכאבי אוזניים (בתינוקות מתבטא במשיכת/ שפשוף האוזן) המתגברים לרוב בשעות הלילה. הכאב לעיתים מלווה בחום גבוה, תיאבון ירוד, אדישות ואף במוגלה המתנקזת מהאוזן החוצה.

איך מטפלים?

בעשור האחרון מדינות רבות בעולם כולל ישראל אימצו את “המודל ההולנדי” המפחית שימוש באנטיביוטיקה.
מחקרים הראו שכ 80%-60% מהילדים הסובלים מדלקת אוזן תיכונה מבריאים לבד. למעשה המתן הגורף של האנטיביוטיקה יצר שיעור עמידות גבוהה בקרב חיידקים פתוגניים (מחוללי מחלות), וזאת מעבר לכך שלא פותר את הבעיה מהשורש אלא למעשה ממחזר את המחלה.

לפי מודל זה הקרוי גם “הטיפול המושהה”, משהים את הטיפול האנטיביוטי בקרב בני חצי שנה עד שנתיים (ללא גורמי סיכון)- למשך 24 עד 48 שעות עם מעקב, ומעל גיל שנתיים – למשך 72 שעות. אנטיביוטיקה ניתנת רק במצבי החמרה, גישה זו אחראית לירידה בשיעור מתן האנטיביוטיקה מ 90% לכ- 30%.
* מתי נותנים אנטיביוטיקה ללא עיכוב? במחלה קשה, כשהדלקת דו צדדית, הפרשה מסיבית, כשיש החמרה (הזדקרות האפרכסת – סימן חשוב) או כשיש בעיה בכשל חיסוני.

מה היתרון של הטיפול ההומאופתי?

היתרון הגדול הוא שהטיפול ההומאופתי מחזק את המערך החיסוני של הילד, כך שבמפגש הבלתי נמנע עם גורמי מחלה (וירוסים, חיידקים או סטרס נפשי) ההתמודדות שלו תהיה טובה יותר, במילים אחרות הילד יהיה חולה הרבה פחות אם בכלל.
מדובר על טיפול שמרפא (בניגוד לאנטיביוטיקה שמקלה נקודתית בלבד) כלומר גורם לשינוי  מהותי, והתוצאה שהילד בריא יותר, חולה מעט (תדירות ועצמת מחלה נמוכה) אם בכלל.
טיפול טבעי, ללא חומרים כימיים או תופעות לוואי, הניתן בכל גיל, טיפול המותאם באופן מדויק לילד ויחד עם ליווי מקצועי מביא לשיעורי הצלחה גבוהים.
היתרון הגדול הנוסף הוא שמעבר לשיפור בדלקות האוזניים, ההתייחסות היא לילד כמכלול אחד, כך שכל דבר שאיננו בקו הבריאות (בעיות התפתחות, שינה, אכילה, תקשורת, התנהגות, רגשיות וכו’) כולל שקדים ושקד שלישי מוגדלים שלא פעם הם חלק מתמונת הדלקת – עובר גם ריפוי.

בואו נכיר בעובדות:

1. ילדים נחשפים לאינספור גורמי מחלה בגן, בבית ספר ובכלל. מה שמבדיל בין ילד עם דלקות חוזרות לבין ילד בריא, הוא לא במבנה האנטומי של האוזן או בייחודיות של תאי החיסון שלו (גם אם תבדקו לא תמצאו הבדל) – אלא בחוסן הכללי שלו. חיזוק החוסן הזה הוא מטרה עיקרית בטיפול. נקודה.

2. מניסיוני הרב בטיפול בילדים ומבוגרים, יש קשר הדוק בין המצב (והחוסן) הרגשי למחלות, מקביל להתחזקות הגוף, ההורים (המופתעים לא פעם) מדווחים שהילד/ ה עם יותר ביטחון, יותר עומדים על שלהם, ואפילו יותר שמחים.
* כשלא צריך “לבזבז אנרגיה” על מחלות, יש יותר אנרגיה למה שילד אמור לעשות: לגדול ולהתפתח, לשחק ולצחוק.

3. טיפול נקודתי באנטיביוטיקה ודומיהם – מפספס נקודה חשובה.
הדלקות (ובפרט החוזרות) באות להגיד לנו שהילד/ה אינם בקו הבריאות. מהדלקות אנחנו יכולים ללמוד לעיתים על מצוקה רגשית, על קשיים (בגן, מול ההורים, עם האחים וכו’) ואפילו על רגישות למזון לא מתאים.
* כיבוי הדלקת שוב ושוב הוא כמו לכבות נורת אזהרה ברכב שנדלקת, האיתות הבא ברכב יהיה ברמה גבוהה יותר.

4. הטיפול ההומאופתי יעיל מאוד במצבים אקוטיים (כולל דלקות בגוף), יחד עם זאת התמקדות הטיפול הוא  ברפואה מונעת אמיתית, כזו שתחזק את כוחות הריפוי של הילד, תביא שיפור כללי ותמנע התפתחות דלקות בהמשך.

בברכת בריאות לילדים, למבוגרים ולילות שקטים
ד”ר בועז רון